שופט: אין להפוך את השוכר לעבד של המשכיר

עמוד הבית > מן התקשורת

שופט: אין להפוך את השוכר לעבד של המשכיר

בעל דירה תבע משוכרים 25 אלף ד' בטענה להפרת הסכם. ביהמ"ש קבע שהסכום מופרך: "התובע חש שהפיצוי המוסכם הוא בגדר תוכנית חיסכון"

ית משפט השלום ברחובות דחה לאחרונה בעל דירה שהגיש להוצאה לפועל שטר חוב בסך 90,648 שקל שעליו חתמו זוג שוכרים בטענה שהפרו את ההסכם מולו. השופט ישראל פת קבע שהתובע לא הוכיח שהשוכרים הותירו נזק, וגם אף אם הם איחרו בפינוי הדבר לא מצדיק את הפיצוי הגבוה. בסופו של דבר הוא קבע שהשוכרים ישלמו פיצוי בגובה שני חודשי שכירות בלבד, בסך 8,500 שקל, וציין ש"אין להפוך את השוכר לעבדו של המשכיר".
הסכם השכירות נחתם באוגוסט 2015 ונקבע בו שלזוג יש אופציה להאריך אותו לשנה נוספת בהודעה בכתב. עוד נקבע בו מנגנון של פיצוי מוסכם בסך 25 אלף דולר במקרה של הפרה מצד השוכרים, ללא צורך בהוכחת נזק. השוכרים חתמו על שטר חוב בסך 90,648 שקל לטובת התובע. אביה של האישה ואימו של הבעל חתמו על השטר כערבים.
השוכרים הודיעו על מימוש האופציה והסכם השכירות הוארך פעמיים. לקראת תום תקופת השכירות השלישית הודיע להם בעל הדירה כי מכיוון שלא הודיעו על מימוש האופציה במכתב פורמלי עד לתחילת יוני של אותה שנה – עליהם לפנות את הדירה.
בני הזוג טענו שהם סיכמו איתו בעל פה על הארכת השכירות לשנה נוספת, ובהמשך אף שלחו לו 12 המחאות עבור שכר דירה לשנה הרביעית. ואולם, בעל הדירה הגיש נגדם תביעת פינוי והם פינו את הנכס בספטמבר 2018.
בתביעה שהגיש בעל הדירה באמצעות עוה"ד קרן מייטלס יונוביץ' וחניתה מיטל הוא דרש את מימוש שטר החוב בשל האיחור בפינוי הדירה ונזקים שהותירו השוכרים לטענתו. לשיטתו, התנהלות השוכרים מצדיקה את הפעלת מנגנון הפיצוי המוסכם.
השוכרים והערבים, שיוצגו על ידי שיוצגו על ידי עו"ד ג׳ני ריינדוביץ ועו"ד מוריה יורגראו, טענו מנגד שהאופציה לשנת השכירות הרביעית מומשה על ידם כדין בעל פה שכן במשך כל תקופת השכירות ההתנהלות בין הצדדים הייתה בעל פה.
הם הוסיפו כי הותירו את הדירה מסוידת כפי שקיבלו אותה וללא נזקים, למעט בלאי טבעי. באשר לפיצוי המוסכם טענו השוכרים שאין לפסוק אותו לחובתם ויש להפחיתו בשל פערי הכוחות בין הצדדים.
השופט ישראל פת קבע שמסקירת העדויות עולה שהשוכרים פעלו בתום לב וקיבלו את הרושם מהתובע שהוא יאריך את השכירות גם בהודעה בעל פה. ואולם, יש לצאת מנקודת הנחה כי האופציה לא מומשה שכן התנאים למימושה לא קוימו בהתאם להוראות ההסכם. לפיכך, השוכרים גרו בדירה במשך 34 ימים שלא כדין.
באשר לנזקים הנטענים קבע השופט כי אלה לא הוכחו. באופן חריג, השופט התערב בסכום הפיצוי המוסכם והפחית אותו דרמטית. הוא הבהיר שאין יחס סביר בין הפיצוי הגורף שנקבע לבין הנזק שניתן היה לחזות מראש בשל ההפרה.
"ניסיונו של התובע להיפרע בסכומים העולים לאין ערוך על הנזק שנגרם לו אינו ראוי. דומה כי התובע חש כי הפיצוי המוסכם הוא בגדר תוכנית חסכון, ושמא 'סטארט אפ' חדש שניתן להפיק ממנו רווחים", כתב.
בסופו של דבר הפחית השופט את הפיצוי המוסכם לסכום של שני חודשי שכירות ובסך הכול חויבו הנתבעים ב-8,500 שקל בלבד. 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ התובע: עוה"ד קרן מייטלס יונוביץ' וחניתה מיטל
  • ב"כ הנתבעים: עו"ד ג'ני ריינדוביץ ועו"ד מוריה יורגראו
  • ynet הוא שותף באתר פסקדין
לקריאת הכתבה באתר YNET אונליין

מאמרים נוספים

דילוג לתוכן